אכילה רגשית
לא תמיד אנחנו אוכלים כדי לספק רעב פיזיולוגי. רבים מאיתנו פונים לאוכל כדי להרגיע את עצמם, להוריד סטרס מכל סוג, או לנחם את עצמנו. אז אנחנו אוכלים מתוך הרגש או בגלל הרגשות למיניהם. האם זו אכילה רגשית, או אכילה שמסייעת להרגיע רגשות? האם “אכילה רגשית” פותרת בעיות רגשיות, או רק משמשת כתירוץ לבולמוסי אכילה: יש לי אכילה רגשית, מה אתם רוצים ממני?
בעצם נמצאה הגדרה לבעיה, אז אין מה לעשות, כביכול. אני חושבת שזה תירוץ מצוין, ולכן אכתוב את הביטוי “אכילה רגשית” במרכאות כפולות. הרבה יותר נעים להגיד שיש לי אכילה רגשית מאשר להודות בכך שעל כל דבר לא נעים שקורה לי אני מגיבה בזלילה.
כל האמור כאן אינו מתייחס להפרעות אכילה ברמה הפסיכיאטרית, כמו בולימיה או תסמונת האכילה הלילית.
כל סטרס, כולל דאגות כספיות, בעיות בריאות, יחסים, עלבונות, כעס, עייפות וכדומה, יכולים להיות סיבה ל”אכילה רגשית”. אנחנו בולסים אוכל כדי למלא ריקנות מכל סוג, ולא כדי למלא את הקיבה. חשוב לציין שסטרס גורם גם לשינויים הורמונליים, בין היתר להפרשה מוגברת של ההורמון קורטיזול, שתורם לצורך באוכל, במיוחד מלוח, מתוק ושמן, אותו אוכל שנותן לנו תחושה חזקה של אנרגיה ועונג רגעיים.
לצערנו, “אכילה רגשית” אינה פותרת בעיות רגשיות, אלא להפך, תוספת הקילוגרמים המיותרים רק מוסיפה בעיות רגשיות ופיזיולוגיות, החל ברגשות אשמה וכלה בירידה בערך העצמי.
מה גורם לאכילה רגשית.
בין הגורמים הנפוצים לאכילה שמנסה “לשפר” את רגשות:
- רגשות ותחושות כמו שעמום, ריקנות, עצבנות, פחד, עייפות
- הרגשה של בדידות (לאף אחד לא איכפת ממני)
- הרגשת קורבן (כמה עבודה העמיסו עלי! איך הוא עשה לי את זה?! למה זה מגיע לי?)
- מגיע לי פיצוי (סבלתי כל היום)
- מגיע לי פרס (הייתי טובה היום)
- ניסיון לשחזר רגשות/מצבים נעימים מהעבר, מהילדות, העוגה של אימא, שגם זה מגיע מתוך צורך להרגעה עצמית
אז למה דווקא אוכל?
ראשית, כי האוכל זמין, זול ולגיטימי, להבדיל למשל מסמים, אין עליו “עליהום” כמו על סיגריות.
ב“אכילה רגשית” רוצים למלא את הריקנות, לשפר את תחושת הקורבנות, ליצור תחושה של רגיעה, ולהסיט את תשומת הלב מהקושי למשהו ממלא, תרתי משמע, ובעצם לרגע זה יכול אפילו לעבוד. הבעיה היא שמעבר לטווח הקצר זה כמובן לא עובד בכלל, וכאמור רק מוסיף בעיות של רגשות אשמה, וירידה בערך העצמי ובבריאות, עם העלייה במשקל.
מה שמעניין, אכלנים “רגשיים” עושים את הטעות הזאת כל פעם מחדש, לפחות כמה פעמים בשבוע אם לא כל יום, וההתנהגות האכילה הפוגענית הזאת נשארת, אם כי לפעמים היא משתנה בעוצמתה – נחלשת או מתגברת.
בלי לפתור את הבעיה הרגשית או הגישה שלנו אליה לא נוכל להיפטר מבולמוסי האכילה.
מה אפשר לעשות?
לפני השלב הראשון, בשלב האפס, כדאי להפסיק להכניס הביתה את המזונות שעליהם אתם מתנפלים בבולמוסים, או לפחות לצמצם את כמותם עד למינימום.
- השלב הראשון – לזהות את הסיבות, להבין מה הם הרגשות/המחשבות שבעקבותיהם אני רצה למקרר, באיזה מצבים מתחיל הבולמוס.
- השלב השני – להחליט שלא מתאימה לי “אכילה רגשית”, שאני מחליטה לטפל בבולמוסים. שימו לב למילה “להחליט“. לא לרצות, לא לחלום, לא לנסות, לא לקוות, אלא להחליט.
- השלב השלישי – להחליף את האכילה הבולמוסית בפעילות אחרת. לשם כך צריכים להיות מוכנים לוותר על התענוג/ההקלה המיידיים והרגעיים לטובת הטווח הארוך.
הבעיה היא שלא כל אחד מוכן לוותר על התחושה האלוהית-כביכול של למלא את הפה בגלידה/עוגה ולגמור את כולה, כל פעם רק עוד כף ועוד אחת, או לגמור חפיסת שוקולד ולדעת שיש לי עוד אחת שמחכה לי.
יש כאן צורך למצוא פעילויות מרגיעות ומעניינות חוץ מאוכל: להתקשר לחבר/ה בטלפון או בוואטסאפ, במיוחד למישהו שמוכן לשמוע ולהבין, ספר מעניין, טלוויזיה, אמבטיה, לצבוע ציפורניים, לסרוג, קניות (אפילו אונליין, אבל לא להגזים בזה) וכדומה.
כמוכן, יש ללמוד דרכים לזהות את השיחות הפנימיות הפוגעניות שעולות בנו, וללמוד להחליפן בחיוביות. לדוגמה: אני באה הביתה מתה מעייפות, השיחה הפנימית הפוגענית: “כמה אני עובדת! אין לי רגע פנוי לעצמי”. השיחה החיובית: “נכון שהיום אני עייפה, אבל אני בחרתי לעבוד כך, אני בסך הכול נהנית מהעבודה שלי, ועכשיו אוכל לנוח”. או את “הבוסית שלי לא מתחשבת בי ומעמיסה עלי יותר מדי עבודה”, אפשר להחליף ב”הבוסית שלי מאוד בוטחת בי וסומכת עלי, וזה משמח אותי”, וכך דוגמאות בלי סוף.
לסיכום
הביטוי “אכילה רגשית”, ובמיוחד ההתייחסות לזה כאל משהו ש”יש לי”, כאילו זה לא אנחנו שבוחרים בזה, לא עוזר לנו להבין את הסיבות לאכילה בולמוסית. להיפך, זה הופך לסוג של הצדקה, תירוץ להמשיך בבולמוסי האכילה, הרי יש לי אכילה רגשית, מה אתם רוצים ממני?
פעם התקשרה אלי לרדיו מאזינה ואמרה לי שיש לה אכילה רגשית, מה לעשות? שאלתי אותה כמה היא שוקלת, והיא אמרה 120 קילו. אז אמרתי לה – את ממש רגשנית.
אז נהיה רגשניות ורגשנים, נתן לדברים טובים לרגש אותנו – ויש הרבה סיבות להתרגש בצורה חיובית, אבל נפסיק להשתמש בתירוץ הרגשנות לאכול בצורה בולמוסית.
כשתיגמר הקורונה אפשר גם לצאת לבית קפה, שם גם אם תאכלו עוגה, זאת תהיה רק פרוסה אחת, לא עוגה שלמה כמו בבית.
הערה: רוב הסובלים מאכילה בולמוסית הם נשים.
אם גם אתם רוצים לשפר את בריאותכם, לרדת במשקל התקשרו לטלפון 03-6094147 או 052-4266934 או צרו איתנו קשר עכשיו בטופס באתר.