מעי רגיז, או רגיש, כפי שקוראים לו היום מטעמי “תקינות פוליטית”, הוא תופעה מאוד שכיחה — כ 15% מהאוכלוסייה המבוגרת — ומאוד לא נעימה, המורידה את איכות החיים של הסובלים ממנה בצורה מאוד משמעותית, פוגעת בחיי החברה, ביצירת קשרים עם אנשים, בחיי המין, בבילויים, ביציאות למסעדה, ובכלל באורח החיים הנורמלי. כל זה עלול לגרום להפרעות במצב הרוח, ולנטייה לדיכאון וחרדה.
הסימפטומים יכולים להיות עוצמתיים מאוד עד סבירים מאוד, כשהנפוצים ביותר הם:
1. כאבי בטן
2. גזים
3. נפיחות בבטן
4. עצירות ו/או שלשול
5. תחושה של התפנות לא מלאה ועוד.
חשוב לדעת שמעי רגיז אינו פוגע במעי ואינו מהווה גורם סיכון לסרטן במעי הגס. ברוב המקרים אפשר לשלוט בסימפטומים על ידי שינוי בתזונה ו/או באמצעות תרופות.
עם זאת, סימפטומים דומים יש גם לכמה מחלות מעיים יותר קשות, שיש לשלול אותן כתנאי מוקדם לאבחנה של מעי רגיז. הסימפטומים שיש להתייחס אליהם כמעידים על סיכון למחלות אחרות כוללים:
1. ירידה בלתי מוסברת במשקל
2. שלשולים בלילה
3. דימום רקטלי או וגינלי
4. ירידה משמעותית ברמת הברזל בדם ועוד. במקרים כאלה יש לפנות בדחיפות לרופא גסטרואנטרולוג או לגניקולוג כדי לבדוק מה מקור הבעיה.
איזה בדיקות צריך לעשות לפני קביעת אבחנה של מעי רגיז?
1. בדיקות דם: ספירה, ברזל, תפקודי בלוטת התריס
2. בדיקות צואה לזיהום וטפילים
3. בדיקות הדמיה כדי לשלול מחלה דלקתית או סרטן
4. בדיקת חלבון קלפרוטאין בצואה, כדי לעשות הבחנה מבדלת בין מעי רגיז ומעי דלקתי
5. מבחני נשימה לאי סבילות ללקטוז, לפרוקטוז, לסורביטול, ול SIBO (עודף בקטריות במעי הדק)
הסיבות למעי רגיז לא ממש ידועות, אבל חושבים בכמה כיוונים, שכוללים:
1. התכווצות חזקה מהממוצע של שרירי הבטן ו/או שרירי המעי, יותר מאשר אצל אנשים רגילים
2. תגובה יותר חזקה לכל כאב, לאו דווקא כאב בטן
3. דיסביוזיס – חוסר אוזן בין חיידקים ידידותיים וחיידקים פתוגניים במעי
4. שיבושים בציר מעי/מוח, שאז המוח שולח אותות חזקים מהנדרש
5. חשיפה לסטרס חזק, במיוחד בילדות
6. תזונה לא מתאימה
7. אי סבילות למזונות שונים
השכיחות של התופעה גבוהה יותר אצל:
• אנשים שנמצאים בלחצים חזקים
• בני 50 ומעלה
• נשים יותר מגברים
• האוכלים מזונות מסוימים
• היסטוריה משפחתית
• דיכאון וחרדה
• אנשים שסובלים ממצבים כרוניים אחרים, כמו פיברומיאלגיה ועייפות כרונית
מה הטיפול?
1. שינוי תזונתי שהבסיס לו נקרא דיאטת FODMAP (אלה ראשי תיבות של שמות כימיקלים, לא food map). הוצאת המזונות שבדרך כלל גורמים לגזים, נפיחות בבטן, כאבי בטן, שלשולים וכד’. בין המזונות הללו סוגי כרובים, צנונים, פטריות, בצל ושום, פלפלים, קטניות, מזונות העשירים בסיבים תזונתיים, חלק מסוגי השקדים והאגוזים. אצל הסובלים מאי סבילות ללקטוז מוציאים חלב ומוצריו, ולבעלי אי סבילות לפרוקטוז חלק גדול מהפירות.
2. טיפול בדיסביוזיס על ידי מתן פרוביוטיקה מסוגים טובים.
3. תרופות לכאבי הבטן
השינוי התזונתי נעשה בכמה שלבים:
מורידים את כל המזונות הפוטנציאליים שעלולים לגרום לסימפטומים, בערך לחודש, ואז מחזירים מזונות שונים לתפריט לתקופה של כחודש. כך מזהים את המזונות הבעייתיים, ומארגנים דיאטה להמשך החיים שאינה גורמת לתסמינים.
מעי רגיז הוא תופעה כרונית, לכן גם הטיפול בה כרוני, מתמשך. כשמפסיקים את הטיפול, הסימפטומים חוזרים. כל עוד שומרים על התפריט, המצב יהיה טוב, אלא אם מפתחים אי-סבילויות חדשות. סבילות ללקטוז, למשל, עלולה להתפתח עם הגיל.
מאחר ואנשים שונים מגיבים שונה למזונות שונים, ברור שיש צורך בהכנת דיאטה מותאמת אישית, מה שטוב לאדם אחד יכול להיות לא מתאים לאדם אחר. לדוגמה, יש אנשים שרגישים מאוד לבצל ולפלפל טריים, אבל פחות רגישים לבצל מטוגן ולפלפל בתנור. זאת הסיבה שאני בונה את הדיאטה באופן אישי.
בטיפול שלי ברבים הסובלים ממעי רגיז אני מארגנת תזונה שמתאימה למטופל בהתאם לסימפטומים שלו, לתגובות שלו, וכמובן בהתחשב בשעת העבודה וסגנון החיים שלו. ברוב המקרים הטיפול התזונתי שאני נותנת עוזר מאוד.
במקרים רבים ובהתאם לצורך אני ממליצה על תוסף של פרוביוטיקה, שגם היא עשויה לשפר את המצב.
ההצלחות רבות, והתופעות נעלמות או משתפרות בהרבה. כמובן אם המטופל ממלא את ההוראות.